עד לפני כמה עשרות שנים ענף הדפוס לא היה מפותח כלל. הספרים היו יקרי ערך ונשמרו היטב. הדפסים שונים דוגמת עיתונים, עלונים וחומר פרסומי כמעט ולא היו בנמצא. גם ספרי הקודש היו פחות נפוצים; סידורים, חומשים, גמרות וכדו' עברו בעיקר בירושה מאב לבן.

כפועל יוצא, כמויות הגניזה היו מועטות מאד. המעט שהצטבר היה נשמר בבית הכנסת בארון או בארגז קטן. אחת לכמה שנים היו מעבירים את הגניזה ממקום הריכוז לקבורה בפינות מזדמנות בבתי עלמין.

עם התפתחות ושכלול אמצעי ההדפסה בדורנו, והעובדה כי זול יותר לקנות ספר חדש מאשר לתקן את הישן, כתבי הקודש הטעונים גניזה החלו להתרבות באופן דרסטי. כגון:

א. ענף הדפוס של ספרי הקודש מצוי ברובו בארץ ישראל. כמו בכל יצור גם בתהליכי ההדפסה והכריכה נפגמים ונותרים כמויות ענק של פגמי יצור ועודפים של ספרי קודש שלמים, בהם שמות הקודש המפורשים, כמו: תנ"ך, סידורים, מחזורי תפילה לחג, הגדות של פסח, סליחות לימים הנוראים וכדומה.

ב. בגני ילדים, בבתי הספר ובמוסדות להשכלה גבוהה מצטברות כמויות גדולות של בלאי ספרים, מבחנים, וצילומים וכדו' בנושאים תורניים.

ג. בבתי הכנסת מחולקים בכל ערב שבת ע"י גופים שונים רבבות עלוני פרשת שבוע.

ד. המדפסות הביתיות זולות ופשוטות להפעלה ומצויות כמעט בכל בית.

ה. העיתונות הדתית והכללית משלבת לקט פירושים ורעיונות תורניים בהזדמנויות שונות. כמו"כ כמעט אין שבוע שלא נכנס באחד העיתונים תמונה עם שמות קודש.

ו. עסקים רבים ופרסומאים משתמשים בדברי קדושה למטרות פרסום ושיווק. בעקבות זאת לא ניתן למחזר מדריכי טלפון, ידיעונים שכונתיים, פליירים ושאר ניירת פרסומית לסוגיה.

 

כך אירע שבבתי כנסת ובמוסדות ציבור החלו להצטבר כמויות ענק של גניזה, אולם לא היה מענה לטיפול בהן. מוסדות ציבור וגופים שונים כמו עיריות, מועצות דתיות וחברות קדישא ניסו לפתור את הבעיה. אולם מחוסר מקום לאיכסון כמויות הגניזה עד לקבורתה, ובהעדר מקומות קבורה המסוגלים לקלוט את הכמויות הגדולות של הגניזה, לא יכלו להתמודד עם הבעיה ולתת את הפתרון הדרוש.

כתוצאה מכך כתבי קודש ותשמישי קדושה שיצאו מכלל שימוש, התגוללו בביזיון ואף הגיעו לאשפתות. הגניזה הפכה לנושא הדורש טיפול סדיר ורב היקף.

כך נוסדה עמותת "גניזה כללית".